1. בהמשך להחלטתי על איחוד הדיון בשלב זה בתיקים אלה , מונחת בפני בקשת התובעת (בקשה 3) בתיק 9465-01-03 , לדון בבקשתה לדחיית/מחיקה על הסף של טענות הקיזוז שפורטו בכתב ההגנה של הנתבע.
2. עיינתי בבקשה ובתגובה לה. ראשית, אציין כי אכן תמוה הדבר שנתבע שטוען שהצד שכנגד גרם לו נזקים של 500,000 ש"ח ויותר, יעלה את הטענות כטענות קיזוז כלליות, במסגרת הגנה לתביעה בגין לשון הרע, מבלי שהוא נקט בכל הליך של תביעה עצמאית , באשר לאותם הנזקים הנטענים. אוסיף ואציין כי נפסק לא פעם שעל מנת שטענת קיזוז תתקבל, עליה להיות מפורטת ולא כללית, הן באשר לעילתה והן באשר לסכום הנטען.
3. מכל מקום, לגופו של טענת הקיזוז, עלינו להקפיד ולאבחן בין היריבות של הצדדים לעניין הפרסומים השונים בעילת לשון הרע שבבסיס שתי התביעות, לבין היריבות הנטענת על ידי הנתבע בכל הקשור לטענות הקיזוז , כפי שפורטו על ידו , בכתב ההגנה.
4. אין מחלוקת כי התובעת פעלה בזמנים הרלבנטיים, כב"כ של הבנק (כעו"ד שכירה במשרד עורכי הדין בו הועסקה), ומכוח מעמד/תפקיד זה, היא פעלה בשם הבנק. הפועל היוצא מן האמור הינו שכל טענה בפי הנתבע באשר למחדלים במכלול הפעולות שבוצעו על די הבנק (באמצעות בא כוחו) בהליכי כינוס הנכס, אשר הסבו לטענת הנתבע נזקים כספיים אותו הוא מבקש לקזז -
צריכה להיות מופנית אל
הבנק, ולא אל התובעת (באופן אישי) בשעה שהיא פעלה כאמור כשלוחת/נציגת הבנק בפעולות אלה. אין טענה שהיא מונתה אישית ככונס נכס . הסיבה שיש למחוק סעיפים אלה, אינה בגין העובדה שאסור לנתבע לעלות טענות קיזוז בגין "חוב" אחר שהינו עצמאי מעית התביעה, , אלא שכל טענה המועלית בכתב טענות (כולל ובמיוחד טענת קיזוז שהפסיקה קבעה כי היא חייבת להיות מפורטת היטב הן באשר לעילתה והן באשר לשיעורה),
חייבת להצביע על עילה ,לכאורית מוכרת בדין, על פי הנטען גופו , בכתב הטענות.
5. אמנם, טענת קיזוז מועלית במסגרת טענות הגנה, אולם מבחינת טיבה, הינה "תביעה זוטא", ויש לבחון את הבקשה למחיקת סעיפים אלה, גם לאור הטענה שאין בהם, כפי שנוסחו, כדי לבסס את העילה הנטענת כנגד התובעת, במסגרתם, על פניהם. במצב כזה, דינם אכן להימחק או להדחות על הסף.
6. בהצגת הנתבע את טענות הקיזוז שבכתב הגנתו, ציין הנתבע בסעיף 33 כי:
"למען הנוחות, לאור כי התובעת ייצגה את הבנק, כל המיוחס לבנק מיוחס לתובעת ולפיכך ייכתב להלן "התובעת" בכל מקום בו נכון לכתוב גם "הבנק".
במילים אחרות, כל הנזקים הנטענים על ידי הנתבע נגרמו לו, לטענתו, על ידי הבנק שעה שהנתבעת שלטענתו הבנק והתובעת , הינם "היינו הך". הנתבע אינו מסביר למה יש להטיל אחריות אישית כלפיו, על התובעת, וטענתו שניתן להחליף באופן מילולי בין הבנק לבין התובעת, מאחר ודין אחד להם, הינה טענה
שאין לה על מה להתבסס מבחינה משפטית. העילה כנגד הבנק אינה זהה או שווה, לעילה כנגד התובעת וההיפך.
7. הנתבע אינו מקופח
באשר לטענותיו לקיזוז כנגד הבנק, ככל שעל פי המונח בפניי טענות אלה אכן מופנות על ידי הנתבע כנגד הבנק, בתיק אחר המתנהל בינו לבין הבנק (תביעה כספית של הבנק כנגד הנתבע בגין חוב הלוואות; ר' נספח א' לבקשת התובעת).
זוהי המסגרת הדיונית הנכונה והראויה לדון בטענות אלה והדבר קיבל ביטוי בסעיף 2 להחלטה בבקשת הרשות להתגונן מיום 25/2/13 הנ"ל. לא ייתכן שאותן טענות קיזוז יופנו על ידי הנתבע כנגד התובעת בתיק זה , באופן אישי, במקביל.
8. על כל האמור לעיל, יש להוסיף שטענות באשר להתנהלות בלתי ראויה,
בהליך שיפוטי אחר שהתנהל,
אין מקומם כאן ככל שהמקום לבחינתן היה במסגרת אותם ההליכים המשפטיים שהתנהלו,
והחלטות שניתנו בנדון באותם ההליכים מהוות מעשה בית דין.
9. שוב אציין כי ה"צד השני" הינו הצד שנקט באותם ההליכים ולא מי שייצג את אותו הצד בנדון, ואם יש למאן דהוא הזכות להעלות טענות כנגד התובעת ולהפנותן כלפיה, הרי שמדבור בבנק שאותו ייצגה ובשמו פעלה.
10. לאור כל האמור, הבקשה מתקבלת ומשלא מצאתי שיש בסעיפים שבכתב הגנתו של הנתבע, כדי להציג טענת קיזוז ראויה על פי דרישות הדין, ולו על הסף (ואין מחלוקת כי אינן עוסקות בעילות לשון הרע המפורטות בשתי תביעות אלה שהדיון בהם אוחד), הנני נעתרת לבקשה ומורה על מחיקת סעיפים 32 עד 116 לכתב ההגנה.
11. נושא ההוצאות יידון במסגרת סיום הליכי התיקים.
ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים.